<h1>רבינו אשר מלוניל — ב"ב</h1>
<h2>דף מח.</h2>
ובאחין נחלקו אי כיורשין דמו או כלקוחות דמו. איפסיקא הלכתא הכא כרב דאמר בטלה מחלוקת, דיורשין הן. והרב ר' יעקב פסק דלקוחות הן בכל מקום, והכא כיורשין דמו. וכבר כתבנו בבבא קמא כל דבריהם.
<h2>דף נא:</h2>
[ב"ב קכ"ה ע"ב] אמר רב פפא הלכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות. ואע"ג דשעבודא דאורייתא במלוה בשטר, כדאמר רב נחמן במסכת גיטין [עיי"ש נ' ע"א] וכדפסק הגאון כעולא וכרב פפא דאמר כותיה במסכת קידושין [י"ג ע"ב], אפילו הכי אין הבכור נוטל בח[וב] פי שנים. דכיון דסבירא [ליה] מכאן ולהבא הוא גובה לא איקרי מוחזק כלל, דהא אי אקדיש ואי זבין לא הוו זביני ולא הוו הקדש ואין מתנתנו מתנה וראוי הואי. ובמלוה שעמו פליגי, דמספקא לן אי דינו כשאר מלוה או לא. להכי פליגי. והרב אבן מגש כתב דמדפתח בבעל וסיים בבכור ש"מ דלגבי בעל מלוה מוחזק הוא. כדאמרינן בבבא קמא [מ"ב ע"א], לא אמר רבי עקיבא אלא בכופר הואיל ואינו משתלם אלא לאחר מיתה. משמע דמלוה דנגבית מחיים מוחזקת היא גבי בעל. וכן לגבי אשה בכתובתה, כדאמרינן בכתובות [פ"ד ע"ב] גבי מי שמת והניח מלוה ופקדון בידי אחרים. והאריך בה הרבה, והוא כתוב בתוך החיבור שלו. ומצאתי כתוב בתשובת שאלה לרבי ר' אשר, ששלח לספרד, דכי אמרינן דכתובה אינה גובה מן הראוי וכל קולי כתובה דאמרינן [בכורות נ"א ע"ב], הני מילי במנה מאתים, אבל בכל מה שהביאה עמה דינה כמלוה לגבות מן השבח. ולא יקדים לה בעל חוב אע"פ שהוא כושל ותגבה מן השבח כמו בעל חוב.
<h2>דף נב:</h2>
[ב"ב קכ"ג ע"ב] הבכור נוטל פי שנים בזרוע ולחיים והקיבה ובמוקדשין. והא דברי הכל היא, דמוחזק הוא. אלא סיפא רבי היא. הניח להן פרה מוחכרת או מושכרת וכו' וילדה. אתרוייהו קאי. דוודאי לא קאמר דנוטל פי שנים שכירות שמרויח אחר מיתת אביהן אפילו לרבי נמי, דהא פליגי [גבי] מלוה דחייב בחיי אביהן, אלא מן הולד קאמר. ודוקא שהיתה מעוברת, דומיא דחפורא והוו שבלי, אבל אם לא נתעברה לא, דהא לא פליג רבי בדקל שהוציא פירות לאחר מיתת אביהן. וצריך עיון.
<h2>דף נז.</h2>
ובאחין נחלקו אי כיורשין דמו או כלקוחות דמו. איפסיקא הלכתא הכא כרב דאמר בטלה מחלוקת, דיורשין הן. והרב ר' יעקב פסק דלקוחות הן בכל מקום, והכא כיורשין דמו. וכבר כתבנו בבבא קמא כל דבריהם.
